ואלרי פופובסקי

על עצמי

כנכדה לסבים חירשים, מאז ומעולם נדרשתי למצוא דרכים יצירתיות לבטא את עצמי. על כן, תמיד ראיתי בחירשות יתרון, לא נטל. אנשים חירשים לא משתמשים רק בשפת הסימנים כדי לתקשר, הם משתמשים גם בהבעות פנים ובשפת גוף. חירשים משתמשים בדרך יצירתית מאוד על מנת לבטא את עצמם. כילדה, עובדה זו הייתה ברורה לי כשמש, היות וגדלתי בסביבה עם אנשים חירשים. מי היה חושב שיצירתיות תשפיע גם על חיי המקצועיים ועל הגישה הכללית שלי לחיים?


לאחר השלמת לימודיי בבית הספר התיכון Hogeschool Provincie Antwerpen באנטוורפן, בלגיה, בשנת 1998, המשכתי לתקופת התמחות בינלאומית במכון פסיכיאטרי, שם זכיתי לעבוד עם ילדים אוטיסטים, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD ) וקרבנות של גילוי עריות. זכיתי גם להזדמנות לעבוד במוסד רפואי-חינוכי, שם לומדים ילדים עם מוגבלויות למידה ומוגבלויות פיזיות.

בהמשך צברתי ניסיון גם בסיוע במעון לנשים מוכות, שם גם הנחיתי את המפגש הקבוצתי הראשון של טיפול באמנות לנשים שמעולם לא זכו להזדמנות להביע את עצמן. לעולם לא אשכח את היום שבו ניתנה לאחת הנשים הזדמנות לזרוק דרך החלון את אחד מפסלוני החרס שהיא יצרה עבור שותפה לחיים ובכך לבטא את עצמה, ככל הנראה בפעם הראשונה בחייה. הבעת השחרור והרווחה על פניה נגעה ללבי בדרכים שלא ייאמנו. הניסיון שרכשתי באותו מעון לנשים מוכות אפשר לי להגיע לתובנות מעמיקות לגבי מורכבותה של תופעת האלימות במשפחה, והשלכותיה.

בשלב זה לא נזקקתי לשכנוע נוסף... ידעתי שברצוני להשתמש באמנות ככלי טיפולי, ולשתף בחוויה אנשים נוספים. עבודת התיזה שלי להשלמת התואר נקראה "טיפול באמנות עבור נשים מוכות - גישה תיאורטית", ואני המשכתי לצבור ניסיון במעון שבו התחלתי בעשייתי.

כאשר המעון סגר את שעריו, עברתי לעבוד במרכז לתכנון משפחה. כך התאפשר לי להרחיב את ידיעותיי בתחומים הקשורים לגירושין, חסות, התעללות, חסרי בית, ועוד... במקביל, המשכתי להנחות מפגשים קבוצתיים של טיפול באמנות במרכזים ומקלטים שונים באופן עצמאי. העובדה שזכיתי לראות אינספור נשים נפתחות הודות לתהליך היצירתי חיזקה בי את החלטתי להמשיך בקו זה.

בשנת 2001 התחלתי לעבוד ב-Child Focus כיועצת במחלקה לילדים נעדרים, תפקיד אותו מלאתי במשך 12 שנים. תפקידי היה לשמש כאשת הקשר בין הוריהם של ילדים נעדרים וכוחות המשטרה/השופטים.
ערב אחד, לאחר צפייה בסרט "עד קצה העולם", התעורר ביני לבין בעלי דיון בנוגע לאורח החיים שלנו, לתחומי האחריות שלנו, ולחלום נעוריי, שמעולם לא חשתי מוכנה להגשים, לצאת למסע ברחבי העולם ולחקור תרבויות שונות... הדיון הוביל להחלטה משותפת של בעלי ושני בנינו לצאת לטיול בן 10 חודשים סביב העולם. ולאחר שנה שלמה של תכנונים, מימשנו את הרעיון במלואו.
אין בפי מספיק מילים לתאר כיצד החוויה שינתה את חיינו. ברור שהיה עלינו להתמודד עם עצמנו, ושלהיות צמודה לבעלי ולילדינו 24 שעות ביממה עשויה להיות משימה לא פשוטה לעתים, אך בשורה התחתונה, המסע הפנימי שעברתי אפשר לי להתחבר לעצמי מחדש כאישה, כאם, והעיקר, כאדם בעולם.
החוויה וההבנה גרמו לי לחזור ליסודות. הגיע הזמן לצאת מאזור הנוחות שלי ולהגשים את תשוקתי האמתית.
הגיע הזמן לטיפול באמנות.


הקמתי את אקספרשס מיד עם שובי הביתה.